דָּבָר
Psalms 62:5
מִזְמוֹרמִזְמוֹרמזמורmizmorlyric ode סָמֶךְסָמֶךְסמךsaməχsixty בֵּיתבֵּיתביתbɛttwo
5אַ֤ךְאַךְאך’aḵThey fully מִשְּׂאֵת֨וֹ׀מִשְּׂאֵתוֹ׀משאתוmiś·śə·’ê·ṯōwfrom his lofty perch ; יָעֲצ֣וּיָעֲצוּיעצוyā·‘ă·ṣūintend לְהַדִּיחַ֮לְהַדִּיחַלהדיחlə·had·dî·aḥto cast him down יִרְצ֪וּיִרְצוּירצוyir·ṣūthey delight כָ֫זָ֥בכָזָבכזבḵā·zāḇin lies ; בְּפִ֥יובְּפִיובפיוbə·p̄îwwith their mouths יְבָרֵ֑כוּיְבָרֵכוּיברכוyə·ḇā·rê·ḵūthey bless , וּ֝בְקִרְבָּ֗םוּבְקִרְבָּםובקרבםū·ḇə·qir·bām. . . . יְקַלְלוּ־יְקַלְלוּ־יקללוyə·qal·lū-but inwardly they curse סֶֽלָה׃סֶֽלָה׃סלהse·lāhSelah