דָּבָר
Lamentations 2:7
אֵיכָהאֵיכָהאיכה’ê·ḵāhHow פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter בֵּיתבֵּיתביתbɛttwo
7זָנַ֨חזָנַחזנחzā·naḥhas rejected אֲדֹנָ֤י׀אֲדֹנָי׀אדני’ă·ḏō·nāyThe Lord מִזְבְּחוֹ֙מִזְבְּחוֹמזבחוmiz·bə·ḥōwHis altar ; נִאֵ֣רנִאֵרנארni·’êrHe has abandoned מִקְדָּשׁ֔וֹמִקְדָּשׁוֹמקדשוmiq·dā·šōwHis sanctuary ; הִסְגִּיר֙הִסְגִּירהסגירhis·gîrHe has delivered בְּיַד־בְּיַד־בידbə·yaḏ-into the hand אוֹיֵ֔באוֹיֵבאויב’ō·w·yêḇof the enemy . חוֹמֹ֖תחוֹמֹתחומתḥō·w·mōṯthe walls אַרְמְנוֹתֶ֑יהָאַרְמְנוֹתֶיהָארמנותיה’ar·mə·nō·w·ṯe·hāof her palaces ק֛וֹלקוֹלקולqō·wla shout נָתְנ֥וּנָתְנוּנתנוnā·ṯə·nūThey have raised בְּבֵית־בְּבֵית־בביתbə·ḇêṯ-in the house יְהוָ֖היְהוָהיהוהYah·wehof the LORD כְּי֥וֹםכְּיוֹםכיוםkə·yō·wmas on the day מוֹעֵֽד׃סמוֹעֵֽד׃סמועדסmō·w·‘êḏof an appointed feast .