דָּבָר
Lamentations 1:4
אֵיכָהאֵיכָהאיכה’ê·ḵāhHow אֵיכָהאֵיכָהאיכה’ê·ḵāhHow פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter אָלֶףאָלֶףאלףʔalefone
4דַּרְכֵ֨ידַּרְכֵידרכיdar·ḵêThe roads צִיּ֜וֹןצִיּוֹןציוןṣî·yō·wnto Zion אֲבֵל֗וֹתאֲבֵלוֹתאבלות’ă·ḇê·lō·wṯmourn , מִבְּלִי֙מִבְּלִימבליmib·bə·lîbecause no one בָּאֵ֣יבָּאֵיבאיbā·’êcomes מוֹעֵ֔דמוֹעֵדמועדmō·w·‘êḏto her appointed feasts . כָּל־כָּל־כלkāl-All שְׁעָרֶ֙יהָ֙שְׁעָרֶיהָשעריהšə·‘ā·re·hāher gates שֽׁוֹמֵמִ֔יןשֽׁוֹמֵמִיןשוממיןšō·w·mê·mînare deserted ; כֹּהֲנֶ֖יהָכֹּהֲנֶיהָכהניהkō·hă·ne·hāher priests נֶאֱנָחִ֑יםנֶאֱנָחִיםנאנחיםne·’ĕ·nā·ḥîmgroan , בְּתוּלֹתֶ֥יהָבְּתוּלֹתֶיהָבתולתיהbə·ṯū·lō·ṯe·hāher maidens נּוּג֖וֹתנּוּגוֹתנוגותnū·ḡōṯgrieve , וְהִ֥יאוְהִיאוהיאwə·hîand she herself מַר־מַר־מרmar-is bitter with anguish לָֽהּ׃סלָֽהּ׃סלהסlāh.