דָּבָר
Lamentations 1:17
אֵיכָהאֵיכָהאיכה’ê·ḵāhHow אֵיכָהאֵיכָהאיכה’ê·ḵāhHow פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter אָלֶףאָלֶףאלףʔalefone
17פֵּֽרְשָׂ֨הפֵּֽרְשָׂהפרשהpê·rə·śāhstretches out צִיּ֜וֹןצִיּוֹןציוןṣî·yō·wnZion בְּיָדֶ֗יהָבְּיָדֶיהָבידיהbə·yā·ḏe·hāher hands , אֵ֤יןאֵיןאין’ênbut there is no מְנַחֵם֙מְנַחֵםמנחםmə·na·ḥêmone to comfort לָ֔הּלָהּלהlāhher . צִוָּ֧הצִוָּהצוהṣiw·wāhhas decreed יְהוָ֛היְהוָהיהוהYah·wehThe LORD לְיַעֲקֹ֖בלְיַעֲקֹבליעקבlə·ya·‘ă·qōḇagainst Jacob סְבִיבָ֣יוסְבִיבָיוסביביוsə·ḇî·ḇāwthat his neighbors צָרָ֑יוצָרָיוצריוṣā·rāwbecome his foes . הָיְתָ֧ההָיְתָההיתהhā·yə·ṯāhhas become יְרוּשָׁלִַ֛םיְרוּשָׁלִַםירושלםyə·rū·šā·limJerusalem לְנִדָּ֖הלְנִדָּהלנדהlə·nid·dāhan unclean thing בֵּינֵיהֶֽם׃סבֵּינֵיהֶֽם׃סביניהםסbê·nê·hemamong them .