דָּבָר
Jeremiah 38:27
יִרְמְיָהוּיִרְמְיָהוּירמיהוyir·mə·yā·hūof Jeremiah פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter לָמֶדלָמֶדלמדlamədthirty חֵיתחֵיתחיתχeteight
27וַיָּבֹ֨אוּוַיָּבֹאוּויבאוway·yā·ḇō·’ūcame כָל־כָל־כלḵālWhen all הַשָּׂרִ֤יםהַשָּׂרִיםהשריםhaś·śā·rîmthe officials אֶֽל־אֶֽל־אל’el-to יִרְמְיָ֙הוּ֙יִרְמְיָהוּירמיהוyir·mə·yā·hūJeremiah וַיִּשְׁאֲל֣וּוַיִּשְׁאֲלוּוישאלוway·yiš·’ă·lūand questioned him , אֹת֔וֹאֹתוֹאתו’ō·ṯōw- וַיַּגֵּ֤דוַיַּגֵּדויגדway·yag·gêḏhe relayed לָהֶם֙לָהֶםלהםlā·hemto them כְּכָל־כְּכָל־ככלkə·ḵāl-the exact הַדְּבָרִ֣יםהַדְּבָרִיםהדבריםhad·də·ḇā·rîmwords הָאֵ֔לֶּההָאֵלֶּההאלהhā·’êl·leh. . . אֲשֶׁ֥ראֲשֶׁראשר’ă·šer- צִוָּ֖הצִוָּהצוהṣiw·wāhhad commanded [him to say] . הַמֶּ֑לֶךְהַמֶּלֶךְהמלךham·me·leḵthe king וַיַּחֲרִ֣שׁוּוַיַּחֲרִשׁוּויחרשוway·ya·ḥă·ri·šūSo they said no more מִמֶּ֔נּוּמִמֶּנּוּממנוmim·men·nūto him , כִּ֥יכִּיכיkîfor לֹֽא־לֹֽא־לאlō-no one נִשְׁמַ֖ענִשְׁמַענשמעniš·ma‘had overheard הַדָּבָֽר׃פהַדָּבָֽר׃פהדברפhad·dā·ḇārthe conversation .