דָּבָר
Isaiah 46:7
יְשַׁעְיָהוּיְשַׁעְיָהוּישעיהוyə·ša‘·yā·hūIsaiah פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter מֵםמֵםמםmɛmforty וָווָוווvɔvsix
7יִ֠שָּׂאֻהוּיִשָּׂאֻהוּישאהוyiś·śā·’u·hūThey lift עַל־עַל־על‘al-it to כָּתֵ֨ףכָּתֵףכתףkā·ṯêp̄their shoulder יִסְבְּלֻ֜הוּיִסְבְּלֻהוּיסבלהוyis·bə·lu·hūand carry it along ; וְיַנִּיחֻ֤הוּוְיַנִּיחֻהוּויניחהוwə·yan·nî·ḥu·hūthey set תַחְתָּיו֙תַחְתָּיותחתיוṯaḥ·tāwit in its place , וְיַֽעֲמֹ֔דוְיַֽעֲמֹדויעמדwə·ya·‘ă·mōḏand there it stands , מִמְּקוֹמ֖וֹמִמְּקוֹמוֹממקומוmim·mə·qō·w·mōwthat spot . לֹ֣אלֹאלאlōnot יָמִ֑ישׁיָמִישׁימישyā·mîšbudging אַף־אַף־אף’ap̄-from יִצְעַ֤קיִצְעַקיצעקyiṣ·‘aqThey cry out אֵלָיו֙אֵלָיואליו’ê·lāwto it , וְלֹ֣אוְלֹאולאwə·lōbut it does not יַעֲנֶ֔היַעֲנֶהיענהya·‘ă·nehanswer ; מִצָּרָת֖וֹמִצָּרָתוֹמצרתוmiṣ·ṣā·rā·ṯōwfrom his troubles . לֹ֥אלֹאלאlōno one יוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃סיוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃סיושיענוסyō·wō·šî·‘en·nūit saves