דָּבָר
Esther 9:22
אֶסְתֵראֶסְתֵראסתר’es·têrEsther פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter טֵיתטֵיתטיתtetnine
22כַּיָּמִ֗יםכַּיָּמִיםכימיםkay·yā·mîmas the days אֲשֶׁר־אֲשֶׁר־אשר’ă·šer-on which נָ֨חוּנָחוּנחוnā·ḥūgained rest בָהֶ֤םבָהֶםבהםḇā·hem הַיְּהוּדִים֙הַיְּהוּדִיםהיהודיםhay·yə·hū·ḏîmthe Jews מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔םמֵאוֹיְבֵיהֶםמאויביהםmê·’ō·wy·ḇê·hemfrom their enemies וְהַחֹ֗דֶשׁוְהַחֹדֶשׁוהחדשwə·ha·ḥō·ḏešand the month אֲשֶׁר֩אֲשֶׁראשר’ă·šerin which נֶהְפַּ֨ךְנֶהְפַּךְנהפךneh·paḵturned לָהֶ֤םלָהֶםלהםlā·hem. . . מִיָּגוֹן֙מִיָּגוֹןמיגוןmî·yā·ḡō·wntheir sorrow לְשִׂמְחָ֔הלְשִׂמְחָהלשמחהlə·śim·ḥāhto joy וּמֵאֵ֖בֶלוּמֵאֵבֶלומאבלū·mê·’ê·ḇeland their mourning לְי֣וֹםלְיוֹםליוםlə·yō·wminto a holiday ט֑וֹבטוֹבטובṭō·wḇ. . . . לַעֲשׂ֣וֹתלַעֲשׂוֹתלעשותla·‘ă·śō·wṯ[He wrote] that these were to be אוֹתָ֗םאוֹתָםאותם’ō·w·ṯām- יְמֵי֙יְמֵיימיyə·mêdays מִשְׁתֶּ֣המִשְׁתֶּהמשתהmiš·tehof feasting וְשִׂמְחָ֔הוְשִׂמְחָהושמחהwə·śim·ḥāhand joy , וּמִשְׁל֤וֹחַוּמִשְׁלוֹחַומשלוחū·miš·lō·w·aḥof sending מָנוֹת֙מָנוֹתמנותmā·nō·wṯgifts אִ֣ישׁאִישׁאיש’îšto one לְרֵעֵ֔הוּלְרֵעֵהוּלרעהוlə·rê·‘ê·hūanother וּמַתָּנ֖וֹתוּמַתָּנוֹתומתנותū·mat·tā·nō·wṯ[and] לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃לאביוניםlā·’eḇ·yō·w·nîmto the poor .