דָּבָר
Ecclesiastes 2:1
קֹהֶלֶתקֹהֶלֶתקהלתqō·he·leṯof the Teacher , פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter בֵּיתבֵּיתביתbɛttwo
1אָמַ֤רְתִּֽיאָמַרְתִּֽיאמרתי’ā·mar·tîsaid אֲנִי֙אֲנִיאני’ă·nîI בְּלִבִּ֔יבְּלִבִּיבלביbə·lib·bîto myself , לְכָה־לְכָה־לכהlə·ḵāh-“ Come נָּ֛אנָּאנאnānow , אֲנַסְּכָ֛האֲנַסְּכָהאנסכה’ă·nas·sə·ḵāhI will test בְשִׂמְחָ֖הבְשִׂמְחָהבשמחהḇə·śim·ḥāhyou with pleasure ; וּרְאֵ֣הוּרְאֵהוראהū·rə·’êhenjoy בְט֑וֹבבְטוֹבבטובḇə·ṭō·wḇwhat is good ! ” וְהִנֵּ֥הוְהִנֵּהוהנהwə·hin·nêhproved גַם־גַם־גםḡam-. . . ה֖וּאהוּאהואhūBut it הָֽבֶל׃הָֽבֶל׃הבלhā·ḇelto be futile .