דָּבָר
Deuteronomy 31:2
דְּבָרִיםדְּבָרִיםדבריםdə·ḇā·rîmwords פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter לָמֶדלָמֶדלמדlamədthirty אָלֶףאָלֶףאלףʔalefone
2וַיֹּ֣אמֶרוַיֹּאמֶרויאמרway·yō·merhe said אֲלֵהֶ֗םאֲלֵהֶםאלהם’ă·lê·hemto them , בֶּן־בֶּן־בןben-years old מֵאָה֩מֵאָהמאהmê·’āha hundred וְעֶשְׂרִ֨יםוְעֶשְׂרִיםועשריםwə·‘eś·rîmand twenty שָׁנָ֤השָׁנָהשנהšā·nāh. . . ; אָנֹכִי֙אָנֹכִיאנכי’ā·nō·ḵî“ I הַיּ֔וֹםהַיּוֹםהיוםhay·yō·wmam now לֹא־לֹא־לאlō-no אוּכַ֥לאוּכַלאוכל’ū·ḵalI am ע֖וֹדעוֹדעוד‘ō·wḏlonger לָצֵ֣אתלָצֵאתלצאתlā·ṣêṯable to come וְלָב֑וֹאוְלָבוֹאולבואwə·lā·ḇō·wand go , וַֽיהוָה֙וַֽיהוָהויהוהYah·wehand the LORD אָמַ֣ראָמַראמר’ā·marhas said אֵלַ֔יאֵלַיאלי’ê·layto me , לֹ֥אלֹאלאlō‘ You shall not תַעֲבֹ֖רתַעֲבֹרתעברṯa·‘ă·ḇōrcross אֶת־אֶת־את’eṯ-- הַיַּרְדֵּ֥ןהַיַּרְדֵּןהירדןhay·yar·dênJordan . ’ הַזֶּֽה׃הַזֶּֽה׃הזהhaz·zehthe