דָּבָר
2 Samuel 12:18
שְׁמוּאֵלשְׁמוּאֵלשמואלšə·mū·’êlSamuel בֵּיתבֵּיתביתbɛttwo פֶּרֶקפֶּרֶקפרקpeɾekchapter יוֹדיוֹדיודjʊdten בֵּיתבֵּיתביתbɛttwo
18וַיְהִ֛יוַיְהִיויהיway·hî בַּיּ֥וֹםבַּיּוֹםביוםbay·yō·wmday הַשְּׁבִיעִ֖יהַשְּׁבִיעִיהשביעיhaš·šə·ḇî·‘îOn the seventh וַיָּ֣מָתוַיָּמָתוימתway·yā·māṯdied . הַיָּ֑לֶדהַיָּלֶדהילדhay·yā·leḏthe child וַיִּֽרְאוּ֩וַיִּֽרְאוּויראוway·yir·’ūwere afraid עַבְדֵ֨יעַבְדֵיעבדי‘aḇ·ḏêservants דָוִ֜דדָוִדדודḏā·wiḏBut David’s לְהַגִּ֥ידלְהַגִּידלהגידlə·hag·gîḏto tell ל֣וֹ׀לוֹ׀לוlōwhim כִּי־כִּי־כיkî-that מֵ֣תמֵתמתmêṯwas dead , הַיֶּ֗לֶדהַיֶּלֶדהילדhay·ye·leḏthe child כִּ֤יכִּיכיkîfor אָֽמְרוּ֙אָֽמְרוּאמרו’ā·mə·rūthey said , הִנֵּה֩הִנֵּההנהhin·nêh“ Look , בִהְי֨וֹתבִהְיוֹתבהיותḇih·yō·wṯ. . . הַיֶּ֜לֶדהַיֶּלֶדהילדhay·ye·leḏwhile the child חַ֗יחַיחיḥaywas alive , דִּבַּ֤רְנוּדִּבַּרְנוּדברנוdib·bar·nūwe spoke אֵלָיו֙אֵלָיואליו’ê·lāwto him , וְלֹא־וְלֹא־ולאwə·lō-and he would not שָׁמַ֣עשָׁמַעשמעšā·ma‘listen to us . בְּקוֹלֵ֔נוּבְּקוֹלֵנוּבקולנוbə·qō·w·lê·nū. . . וְאֵ֨יךְוְאֵיךְואיךwə·’êḵSo how נֹאמַ֥רנֹאמַרנאמרnō·marcan we tell אֵלָ֛יואֵלָיואליו’ê·lāwhim מֵ֥תמֵתמתmêṯis dead ? הַיֶּ֖לֶדהַיֶּלֶדהילדhay·ye·leḏthe child וְעָשָׂ֥הוְעָשָׂהועשהwə·‘ā·śāhHe may even harm himself רָעָֽה׃רָעָֽה׃רעהrā·‘āh. . . . ”